החלטה בתיק מ"ת 21409-05-12

עקב אילוץ אישי ולאחר תאום עם כב' הש' ב. ארבל, תוקרא החלטה זו לצדדים על ידו.

בכתב אישום שהוגש כנגד המשיב ביום 11/05/12, יוחסו לו עבירות כדלקמן:

1.         קשירת קשר לפשע (ס' 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק")).

2.         שוד בנסיבות מחמירות (ס' 402 (ב) וס' 29 לחוק).

3.         פציעה בנסיבות מחמירות (ס' 334 ו- 335 (א) (1) (2) וס' 29 לחוק).

בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 30/04/12 קשר המשיב קשר עם שלושה אחרים (להלן: "יתר המעורבים") לשדוד תחנת דלק בכניסה לכפר טובא ולצורך זה נפגשו הם באותו מועד סמוך           לשעה 01.00, הצטיידו בסכינים, אלה ואקדח צעצוע וכן כובעי גרב וכפפות. משם פנו לתחנת הדלק, כיסו את פניהם בכובעי הגרב ואת ידיהם בכפפות, נכנסו לחדר המתדלק עם כלי התקיפה, הודיעו לו על שוד ודרשו שיוציא את תכולת כיסיו.

על אף שציית להם ומסר להם את מכשיר הפלאפון הסלולארי שלו, דקרו אותו פעמים מספר וגרמו לו לפציעות. בשלב מסוים הוא נמלט מפניהם בריצה ולאחר מכן הם גנבו מתחנת הדלק קופה ובה  כ- 100 ש"ח, מחשב נייד של המתלונן וכאמור את מכשיר הפלאפון הסלולארי שלו ונמלטו מהמקום.

המתדלק נזקק לטיפול בבית חולים זיו ואשפוז של שלושה ימים בגין שבעה פצעי דקירה בחלקים שונים בגופו.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים בעניין זה, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר, ברם, ביקש כי יוזמן תסקיר, תוך ששמר לעצמו הזכות לטעון לעוצמתן של הראיות לכאורה ולכרסום בהן, המצדיק שקילת חלופת מעצר.

בתסקיר שירות המבחן שנתקבל ביום 19/08/12 תואר המשיב כבן 23, רווק, בוגר 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, עבד תקופה קצרה ואף התגייס לצבא ועד לשחרורו שירת כנהג תובלה. המשיב בהמתנה לגיוס לצבא הקבע.

שירות המבחן ציין בעמ' השני לתסקיר כי הרושם הוא שהמשיב מנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי ללא בעיות מיוחדות, משקיע משאביו בעבודה מאומצת לצורך ביסוס עתידו והינו בעל אישיות מגובשת ובשלה.

כן התרשם קצין המבחן כי על אף החומרה העולה מן החשדות שבכתב האישום, אין התרשמות מקיומם של מאפיינים אישיותיים אלימים ועברייניים מושרשים אצל המשיב.

עוד צוין כי מעצרו של המשיב היווה לפי דעת קצין המבחן אלמנט הרתעתי מוחשי לגביו שיש בו "כדי להפחית מרמת הסיכון להישנות התנהגויות פורצות גבולות עתידיות אצל מנסור".

שירות המבחן אף בחן חלופת מעצר ספציפית בבית הוריו ותחת פיקוחם לסירוגין. בהקשר זה נאמר כי שני ההורים ביטאו מודעות למידת האחריות הניטלת על ידם ועשו רושם של אנשים נורמטיביים המנהלים אורח חיים מאוזן ומסוגלים לנהוג כלפי המשיב בסמכותיות.

עוד נאמר:

"לפי התרשמותנו, חלופת המעצר המוצעת בבית ההורים, כוללת אלמנטים נדרשים של פיקוח ודיווח, אך נראה כי תהיה מתאימה באם יתווסף אליה מערך פיקוח נלווה, של איזוק אלקטרוני".

בסופו של דבר הותיר שירות המבחן את שאלת החלופה לשיקול דעת בית המשפט בשל התלבטות נוכח היותה של החלופה בכפר טובא, מקום מגוריו של נפגע העבירה ובשל העדר ידיעה באשר להשלכות שהיית המשיב לחלופת מעצר בכפר של המתלונן.

בפניי טען ב"כ המשיב בנוגע לעוצמת הראיות לכאורה כדלקמן.